מה העונש המתאים למנהלת משאבי אנוש שזייפה דיווחי נוכחות?

מנהלת אגף משאבי אנוש במוסד ציבורי מסוים הואשמה במספר סעיפים וביניהם שדיווחה דיווחים כוזבים וקיבלה תשלום שלא כדין ובנוסף נמצאה בניגוד עניינים. אותה מנהלת למעשה עברה על חוק שירות המדינה (משמעת). בית הדין למשמעת של עובדי המדינה הטיל עליה אמצעי משמעת הכוללים נזיפה חמורה, העברה מיידית מתפקידה, פסילה למשך 3 שנים מעיסוק בתחום משאבי אנוש, אמרכלות ומתפקידי ניהול, הורדה בדרגה אחת למשך שנה והפקעת מחצית משכורתה. המנהלת ערערה לבית משפט המחוזי בחיפה בטענה שהענישה הייתה חמורה מדי. האמנם?

למנהלת היה ותק במקום עבודתה של למעלה מ-3 עשורים. הטענה הייתה, שהיא אישרה דיווחי נוכחות בדיעבד לגברת מסוימת שזייפה אישורי ביקור בקופת חולים והמנהלת פשוט לא בדקה אסמכתאות לדיווחים, לא בדקה את אמיתות האישורים ואישרה בדיעבד את דו"חות הנוכחות של אותה גברת, שהוגשו באיחור. כאן היא פעלה גם בניגוד עניינים שכן אותה גברת הייתה חברתה. בנוסף, המנהלת דיווחה דיווחים כוזבים על נסיעות מביתה בעתלית לירושלים, כאשר בדיווחים נרשם שהיא נסעה עם רכבה הפרטי בעוד בפועל היא נסעה ברכב ממשלתי ועוד קיבלה החזרי נסיעה על נסיעות אלה. המנהלת הודתה באישומים המיוחסים לה. 

לטענת המנהלת, יש להתחשב בכך שהיא תמיד הייתה עובדת מוערכת, שהייתה גם נכונה לעבוד הרחק מביתה, תמיד הייתה מקצועית וביקשה להתחשב במצבה האישי הקשור לפציעת בנה בתאונת אופנוע. לטענתה, ניתן היה להסתפק בנזיפה, בהפקעת שכרה ובהורדה בדרגה. מאידך, טענה המדינה, כי ניגוד עניינים מהווה עבירה חמורה שיש בה פוטנציאל לפגיעה במערכת הציבורית, ושאחת ממטרות הדין המשמעתי היא לשמור על השם הטוב של שירות המדינה. 

יש לציין, כי בית הדין המשמעתי שהטיל עליה את העונשים סבר, כי אמצעי המשמעת שהוטלו עליה הולמים, במיוחד בהינתן תפקידה המשמעותי כמנהלת משאבי אנוש בארגון ומאחר ומנהלת משאבי אנוש אמורה לפעול ביושר, ללא משוא פנים ותוך ציות לכללים. מנהלי משאבי אנוש אף מהווים דוגמא ליתר העובדים, בכל הקשור במילוי חובותיהם, לרבות דיווח נכון ואמיתי על שעות העבודה ועל הוצאות כספיות שהעובדים מוציאים ושעבורם הם זכאים להחזר. בית הדין למשמעת סבר שבנסיבות אלה, המנהלת נכשלה בנושאים הנוגעים לליבת תפקידה. יש לתת משקל לעבירות שעניינן מעילה באמון, ביחוד כאשר המדובר בעובד הממונה על התחום.

בית המשפט ציין, כי תכליתם של אמצעי המשמעת הננקטים על ידי בית הדין למשמעת אינה הענשת עובד הציבור, אלא, הבטחת תפקודו התקין של השירות הציבורי והגנה על תדמיתו בעיני הציבור, תוך הרתעת עובדים אחרים מלבצע את אותו מעשה שבו הורשע העובד כנגדו ננקטו אמצעי המשמעת. העובדת הייתה בתפקיד בכיר מאד והעבירות בהן הורשעה מצויות כאמור בליבת התפקיד והסמכות של אחראית תחום משאבי אנוש ולכן, העונש שניתן לה הינו סביר בהחלט. ככל ובחלוף תקופת הפסילה היא תרצה לשוב לתפקידה היא תוכל להתמודד עליו במכרז.