תוכניות לחוד ומעשים לחוד: עירייה זנחה תוכניות לפיתוח העיר במשך שנים

בעלי קרקע רצו לקבל היתר בנייה, אבל ההיתר היה תלוי בכך שהעירייה תפתח את האזור על פי התוכנית, אבל, לא הצליחה לנקוב במועד או אפילו בצפי למועד שבו זה יקרה ולכן נוצר מצב שבעלי הקרקע בעצם לא יכלו לממש את זכותם לבנות. נציין שבאותו אזור קיימת תוכנית מפורטת שמכוחה אפשר להוציא היתרי בניה. מטרת התכונית הייתה, בין היתר, שינוי ייעוד הקרקע משטח חקלאי לאזור מגורים לשטחי ציבור ויש בה הוראות מפורטות. מכיוון שהעירייה לא עשתה דבר במשך 20 שנה בעלי הקרקעות הגישו עתירה בנושא.

לטענת בעלי הקרקעות, אם הרשות המקומית לא תשלים את התשתיות הציבוריות אשר באחריותה, תאגיד המים לא יוכל מצידו לבצע את תוכנית הביוב הקיימת בשטח ואז בעלי הקרקעות לא יוכלו אפילו לפנות בבקשות להוצאת היתרי בנייה בחלקות שבבעלותם. הם אפילו ציינו את זה שחברה מסוימת שבבעלותה גם כן שטחים באזור כבר הגישה עתירה בנושא ושם ניתן פסק דין שהעירייה חייבת לשים קץ למצב הלא סביר הזה שבו היא פשוט זונחת את הפיתוח ואינה יכולה אפילו לנקוב במועד צפוי לפיתוחה ועל כן היא נדרשה להשלים תכנית אסטרטגית תוך 6 חודשים.

העירייה מצידה טענה כי התנהגותה היא סבירה ואין מקום להתערב בשיקול דעתה. עוד היא ציינה, שהטענות של בעלי הקרקעות הן אמורפיות וכלליות. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי ההיפך הוא הנכון. הטענות של בעלי הקרקעות מאד ספציפיות וברורות- הם מבקשים להורות לעירייה להשלים את התשתיות הציבוריות שבאחריותה. הם גם מבקשים להורות לעירייה להציג לוח זמנים ברור וסביר להשלמת ביצוע התשתיות כדי שהם יוכלו לבנות במגרשיהם.

עוד קבע בית המשפט, כי אפילו אם מדובר בתוכנית שהיא בגדר "הנחיה" אין בכך כדי להצדיק את התנהלותה של אותה עירייה אשר מונעת מבעלי קרקעות את האפשרות לממש את זכויותיהם ופוגעת באינטרס הציבורי ובמטרותיה של התוכנית. גם המועדים שנקבעו בתוכנית, אפילו אם ניתן לסטות מהם מעט, עדיין מהווים נקודות התייחסות ואי אפשר להתעלם מהם כליל.

בנוסף, אמנם נכון הוא שפיתוח עיר הוא עניין לרשות המקומית, אך חלה על הרשות החובה לפעול במהירות סבירה על מנת שיוכל האזרח לממש את זכותו על פי התוכנית. רשות מקומית אינה יכולה ליזום תוכניות על גבי תוכניות, לגבות היטלי השבחה בגין השבחת הקרקע ולהפוך תוכניות אלה לאות מתה. ככל שחולף זמן מאישור תוכנית מסוימת, מתחיל 'מדד הסבירות' לרדת, בדומה למדד הסבירות בזניחת תוכנית מפקיעה, עד לנקודה שבה ניתן לקבוע כי התנהלות הרשות המקומית אינה סבירה. הדברים מקבלים משנה תוקף במיוחד בסיטואציה הנוכחית שבה הרשות המקומית לא מסוגלת אפילו לנקוב ולו בצפי בלתי מחייב לפיתוח שטח התוכנית. לסיכום, העתירה התקבלה ועל העירייה הוטל להכין תכנית אסטרטגית תוך 6 חודשים אשר תכלול צפי לפיתוח.