חשד שרעייתו בוגדת בו וניסה לדקור את דודו בסכין: בית המשפט העליון החמיר בעונשו של הנאשם ואסיל בסל משפרעם

בית המשפט העליון קיבל את ערעור הפרקליטות והחמיר בעונשו של הנאשם, אשר היכה את אשתו במכות אגרוף וגרם לה לחבלות חמורות, לרבות שבר באפה, על רקע חשדו כי היא "בוגדת" בו, וכן ניסה לדקור את דודו באמצעות סכין, לנגד עיניי בנו הקטין.

כב' השו' י' אלרון ציין בפסק הדין, כי " על בית המשפט להוסיף ולפעול כמיטב יכולתו במאמציו למיגור תופעה קשה זו – כך במישור הרתעת העבריין עצמו, וכן במישור הרתעת הרבים… בית משפט זה עמד, לא פעם ולא פעמיים, על מדיניות הענישה המחמירה שיש לנקוט בעבירות אלימות מסוג זה… "כפי שהודגש לא אחת, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי עבירות אלימות במשפחה – ואלימות בין בני זוג בפרט – על מנת למגר תופעה נפסדת זו. זאת, בין היתר לנוכח הקושי הקיים לעיתים בחשיפת עבירות אלו, המבוצעות בהסתר מאחורי מפתן הדלת; הפגיעה הקשה שהן מסבות לתחושת הביטחון של בני המשפחה – וקורבנות המעשים בפרט; והחשש מהסלמת המעשים באופן העלול אף לסכן את חיי בני המשפחה, ובהם בת זוגו של התוקף)".

הנאשם ואסים בסל, כאמור על רקע חשדו כי רעייתו בוגדת בו, הטמין תחילה מכשיר טלפון נייד בסלון דירתם על מנת להקליט את המתרחש בדירה בהעדרו ולאחר מכן, הכה אותה במכות אגרוף וגרם לה לחבלות חמורות, עד שבני משפחתו הדפו אותו ממנה. כמו כן, איים הנאשם על דודו, כי ישחט את בניו, שלף סכין מתקפלת, וניסה לדקור את דודו בפלג גופו העליון.

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את הנאשם בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נסיון פציעה בנסיבות מחמירות  ,החזקת סכין שלא כדין, איומים ועוד.

בגזר דינו, החליט בית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ולתת לו "הזדמנות נוספת", כך שתקופת המאסר הכוללת שתוטל עליו תהיה מידתית, והשית עליו עונש של 18 חודשי מאסר בלבד, מאסר על תנאי ופיצוי בסך של 10,000 ₪ למתלוננת. זאת, אף על פי שמדובר במאסרו השלישי של הנאשם, ושהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי.

המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה ערעור על קולת העונש, שכן לעמדת המדינה, העונש שנגזר על הנאשם אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם.

בית המשפט העליון קיבל כאמור את ערעור הפרקליטות והחמיר את עונשו של הנאשם ל-30 חודשי מאסר בפועל, תוך שצוין הכלל, לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין.  

בית המשפט העליון ציין בפסק הדין, כי בית המשפט המחוזי הקל עם הנאשם יתר על המידה וכי אין בטענתו של הנאשם שמעשיו נבעו מתוך רגש, ולו במאומה, כדי להצדיק הקלה בעונשו, ובמידה  רבה הם שעומדים בבסיס הצורך בהחמרת ענישתו.

"על בית המשפט להוסיף ולפעול כמיטב יכולתו במאמציו למיגור תופעה קשה זו – כך במישור הרתעת העבריין עצמו, וכן במישור הרתעת הרבים בגדר זאת, אל לקביעות הנוקבות הנכללות בפסיקת בית משפט זה שחלקן אוזכרו לעיל, להיוותר בגדר רטוריקה בלבד", צוין בפסק הדין.