לחבק את האוטיזם- תערוכה חדשה המציגה את עולמם של ילדים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי נפתחה בחדרה

עם מה מתמודדים הורים לילדים על הספקטרום האוטיסטי, איך נראית שגרת היום ומהם האתגרים הכרוכים בגידולם? תערוכה מרתקת ומרגשת של הצלמת יפעת פאר, מציגה צילומים של ילדים המאובחנים על הרצף האוטיסטי וסיפוריהם האישיים, ונותנת לכולנו להציץ פנימה אל עולמו של האחר | התערוכה מוצגת בימים אלה ובמהלך חודש ספטמבר בקומת ההנהלה של עיריית חדרה

"כשהקמתי את התערוכה שלי, הייתה לה מטרה אחת: לגרום לאנשים להקשיב לנו, להבין אותנו, לקרוא את הסיפורים שלנו ובעיקר לחבק אותנו." מספרת יפעת פאר, צלמת ואמא לחמישה ילדים, אחד מהם, עילי בן ה 12, על הרצף האוטיסטי. "הסיפורים שיש בתערוכה הם בלי מסיכות ובלי "ליפייף" דברים, כדי שתבינו מה עובר עלינו בכל יום, בכל רגע ובכל דקה."  12 התמונות בתערוכה של פאר, #לחבק_את_האוטיזם, המוצגת בימים אלה בעיריית חדרה וצוברת עניין רב, הן של 12 ילדים המאובחנים על הרצף האוטיסטי. לכל תמונה מצורף סיפור אישי שכתבה האם של הילד או הילדה, בו היא משתפת את הצופים בהתמודדות בגידול ילד מיוחד. בעזרת הסיפורים והתמונות, אנו נכנסים לעולמן של המשפחות דרך הקשיים, ההתמודדות, האתגרים, המשאלות שלהן וגם המתנות הקטנות, כשמטרת העל של התערוכה המרגשת היא חיבוק, הכלת וקבלת השונה באמצעות העלאת המודעות בחברה לגבי הקשיים אותם חווים ילדים המאובחנים על הרצף האוטיסטי ובני משפחותיהם.

כחלק מהתערוכה, לצד כל אחת מהתמונות של הילדים, מוצגים גם סיפוריהם האישיים דרך עיניהם של ההורים. על הבן עילי, מספרת אמו יפעת פאר, יוזמת הפרויקט. לצד הרגעים המורכבים עליהם היא מספרת, יפעת כתבה "להיות אמא של עילי זה אושר- החיוך שלו, החיבוק החם, תשומת הלב שלו לפרטים הכי קטנים שאף אחד לא שם לב אליהם, האכפתיות שלו כלפי האחר, הרגשות העדינים כל כך, הנתינה שיש בו ומי שהוא- כל אמא יכולה רק לבקש שכך יהיה הבן שלה, ואני זכיתי בילד- קסם הזה." עילי, בן 12.5, לומד כיום בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל, ולדברי האם יפעת, "זכה במורה ובצוות שמטפל בו בצורה הכי מדהימה בעולם. הוא עובר שם תהליך לא פשוט אך מקבל המון עזרה, תמיכה, טיפולים משלימים ועטיפה של כל הגורמים האפשריים, ולאט לאט אוסף את עצמו, מראה את היכולות שלו, את הכוחות שלו והכי חשוב, את הלב הרחב והגדול שיש לו."

המסר של יפעת פאר, שמהדהד היטב בתערוכה שלה, "כשאתם רואים ילד ברחוב שבוכה, מרים את הקול שלו, מתנהג בצורה שאינה תואמת סיטואציה כלשהי, או כל דבר שלא נראה 'רגיל', אל תישארו להסתכל, אל תנעצו מבטים ואל תזרקו מילים לעברו. אתם יכולים לחייך אל האמא, לשאול אם היא צריכה עזרה, או אפילו להמשיך ללכת כאילו לא קרה כלום. והכי חשוב, אל תשפטו. אתם לא יודעים כלום לגבי מה שאתם רואים בכמה שניות של הליכה לידנו."