כדורגל בלי קהל זה כמו מכונית בלי מנוע

משחקי הכדורגל בעידן הקורונה  הם אולי ניסיון חשוב   ויפה על מנת  לשמור על  הכושר הגופני וכושר המשחק של השחקנים. זו בהחלט מטרה ראויה . המשחקים עצמם נראים לפעמים לצופה בעל עניין אישי ומקצועי  כמוני מעט משונים וקצת חסרי משמעות.

כפי שאנשי התרבות(שחקנים וזמרים) מעידים על עצמם בחודשים האחרונים הדבר העיקרי שחסר להם הוא הקשר הבלתי אמצעי עם הקהל. אני דיי בטוח שכך גם מרגישים שחקני הכדורגל. לדעתי הם משתדלים מאוד לא לתת לתחושה הזו ביטוי כיוון שהם שחקנים מקצוענים שמשחקים בכול מקום ובכול זמן לפי הדרישות המקצועיות של ההתאחדויות ושל הקבוצות וגם מקבלים על כך שכר.

בכדורגל ככול שהקהל רועש יותר, מגלה נוכחות רציפה ומעודד ביציע בשירה,  וגם מביע אי שביעות רצון בשריקות בוז  הוא נחשב לקהל מעולה  יותר וחם יותר. ככול שהעידוד רועש יותר האמפאתיה  והמחויבות של שחקני הכדורגל למשחק עצמו גדולה יותר .

בתיאטרון ומופעי תרבות אחרים המצב שונה . הקהל שקט לחלוטין בעת ההופעה ורק בהפסקות בין שיר לשיר ובסוף ההצגה הקהל מודה לזמרים/שחקנים על הביצוע. לכן  לדעתי השפעת הקהל על ביצועי שחקני כדורגל משמעותית יותר גדול מאשר על שחקני תיאטרון . 

צר לי מאוד על ההפסקה בכול מופעי התרבות וגם על המצוקה הכלכלית שהשחקנים, הזמרים   ניקלעו אליה(ואני צרכן "שבוי" של תיאטרון) . לגבי הכדורגל לצערי הרב השמחה שלי לכך שבכול העולם אפשרו שוב את החזרה ל פעילות של הקבוצות הבכירות מהולה בעצב רב  ואולי במידה מסוימת גם בחוסר עניין. אנחנו הקהל בדרך כלל מוגדרים  כשחקן ה 12 על המגרש.

לדעתי הקהל הוא  חלק בלתי נפרד מאופיו של המשחק עצמו. מניסיוני האישי לקהל לעיתים השפעה מכרעת ביצירת  מומנטום חיובי או שלילי על ביצועי השחקנים באופן אישי והקבוצה כולה על כר הדשא. ההשפעה של הקהל  לדעתי הרבה הרבה יותר גדולה מלהיות רק השחקן ה 12 בקבוצה. . 

זה אומנם תחום בלתי מדיד אבל לראייה באנגליה וגם בגרמניה כמעט ולא ניתן לקנות כרטיסים למשחקי הקבוצות הבכירות. . הקהל הוא כולו קהל של מינויים קבועים שבדרך כלל לוקח  חודשים ארוכים עד שמתפנה מנוי ליציע. 

. בניו קאסל למשל שזו עיר של כ  300000 תושבים ובאיצטדיון יושבים מידי שבת 53000 בעלי מינויים(כול בן אדם שישי בעיר מגיע למשחק). כך גם בערים כמו מאנצ'סטר, ליברפול, מינכן או דורטמונד. כאשר אני צופה במשחקים הליגה בגרמניה או אנגליה בשבועות האחרונים אני מתמלא חמלה גם על השחקנים במגרש  וגם ועל הקהל שאינו יכול להגיע לאיצטדיון.

לתחושתי חלק מהשחקנים אינם מחויבים באופן מלא למשחק. זה אולי אחד ההסברים לתוצאות המשונות במשחקי הליגות השונות. ליברפול בלי קהל זה כמו מכונית ללא מנוע או כנר שצריך לנגן על אקורדיון. דורטמונד  שמשחקת ללא  קהל  זו טרגדיה ממשית .  כול שמחת החיים סביב הכדורגל נעלמת באחת. האם אתם יכולים להעלות על דעתכם שדורטמונד משחקת במגרשה ללא העידוד של 80000 גרמנים  שנמצאים ביציע לאחר4 אכילת 4 נקניקיות ושתית 5 כוסות הבירה. 

להתראות לאחר הדברת הקורונה.