מכבי חיפה התבלבלה מכותרות התקשורת

קבוצה שעלתה בתחושת כוח מוטעה של או-טו-טו אלופה, שילמה מחיר כבד בחצי הגמר מול האלופה היוצאת שהרדימה אותה ובהמשך עקצה.

קצת לפני שעמדה לקצור את פירות ההשקעה והשינוי העונה, במשחק שיש בו הרבה יוקרה של מאבק בין שתי גדולות בכדורגל הישראלי _ מכבי חיפה חזרה שנתיים אחורה.  הכותרות השמנות שפיארו את ההתקדמות הגדולה בעונה הזו, כותרות מוצדקות על שינוי מנטלי שקיבל תוסף איכותי והתבטא בטבלה –  בלבלו את הקבוצה ששכחה מהיכן הגיעה ומה עבר עליה  בעשור האחרון.

כמובן, גם הידיעות על שחרור הזרים במכבי ת"א מהמשחק והעברת יתרון הביתיות. קבוצות גדולות מקבלות כותרות גדולות, אבל היתרון שלהן על מכבי חיפה של יום חמישי בסמי  עופר, הוא ביכולתן להשתמש בהן בצורה הנכונה. ככלות הכול, אליפות מגיעה אחרי הצלחות ברצף לאורך עונה שלמה – לא עבור חצאי  עונות.

כבר היו דברים מעולם שקבוצות בהרכבי טלאים לכאורה, התעלו על עצמן והפיקו משחקני המילואים, לכאורה, יכולות שאינן  נופלות מהרכב בהשתתפות הכוכבים.  מכבי חיפה, שלא ניצחה את מכבי ת"א אף פעם ב-4 המשחקים הקודמים נכשלה טוטאלית בקריאת  המפה הצהובה.
מכבי ת"א אלופת המנטליות, הרדימה   ואחר-כך עקצה את מובילת הליגה.

צריך להיות חסר ידע מינימאלי כדי לא לדעת שמכבי ת"א בכל הרכב, אפילו ישראלי טהור (למעט אדווארדו גררו הצעיר), היא קודם כל קב-ו-צה.  הרכב שהשלם בו גדול מסך חלקיו.  עדיין שחקנים עם ניסיון של אליפות וגביעים שעצם העסקתם במועדון אלופת השנתיים האחרונות מכבי ת"א, מהווה תמרור  על סכנה בדרך.  חיפה המתגאה העונה, בצדק בהכנה מנטלית – כשלה בגדול, דווקא במנטליות, ושילמה באפשרות לדאבל היסטורי והיסטרי.

צילום: אסף פטוקה

ה-0:2 של ת"א, תוצאה שנשלח כחץ דוקר  לחיפה, שחקניה, ואוהדיה, לא נבע מעודף כישרון צהוב בהרכבים שעלו לכר הדשא. התוצאה נקבעה כתוצאה מגישת השחקנים  למשחק, לא מיכולת אישית משופרת.

ועם כל המחמאות שהעניק אלי גוטמן בפרשנותו , בקביעות,  לברק בכר  ויתרונו כביכול, על פטריק ואן-לובן חסר הניסיון,  גם ברק יודע שהוא האחראי  מספר 1 לכישלון.  טיעונו כי כבר אחרי 10 דקות ראה לאן העניינים הולכים, לא מעניק לו הנחות.

מאמן מושלם צריך לקרוא כבר לפני המשחק להיכן הדברים מתפתחים. כמו בהצלחות שעליהן קיבל אין-ספור שבחים, כך הוא אחראי לכישלון. גם האמונה המוחלטת במעטפת שמטפלת במנטליות. הוא הרי ממונה עליה.  לא אשתמש במלים מבזות כמו "השתן עלה להם לראש", בהחלט לא -אבל מכבי חיפה התנהגה, בהשקעה  המעטה והמאולצת  שלה, כמו קבוצה קטנה. המשחק מאשש את הרגשתי שההצלחה של מכבי חיפה העונה
בליגה, באה מתוך יראה וכבוד ליריבים שחובה למנוע מהם הזדמנות.
לתעל פחד לפעילות חיובית. אין טעם לפרוט שחקן-שחקן, כי כולם, לבד וביחד, היו צל של עצמם.

ואיך יוצאים מההלם לקראת 3 משחקי האליפות שנמצאת על המדף? כלל ראשון: אל תעברו הלאה, אל תשימו את הכישלון בצד, להיפך, תשתמשו בלקחים  כדי להתנפל על אשדוד, אל תשכחו את חצי הגמר שהחזיר לפרופורציות הנכונות.

סיכויים לאליפות? טובים, אבל בתנאי. לבוני גינצבורג מותר להגיד  לאחר-יד שהוא מאמין ביכולת חיפה, כי הרי אינו נמצא בתוך הקלחת שצריכה לסגור עשור בלי אליפויות. בטח שיש חששות. בטח שיש הרים גבוהים לעבור. בטח שמכבי ת"א, אפילו בפיגור 4 נקודות אבל עם  עוצמה של ווינרים,  מעלה חשש.

כבר היו אלפי מקרים של קבוצות  או נבחרות שאיבדו יתרונות עצומים, נבחרת צרפת ב-1993 הייתה אדירה  ונזקקה רק לנקודה אחת מול ישראל הנמושה ובולגריה, בבית בפריז. מה זה בשבילה, אחרי שהביסה 0:4 את ישראל בר"ג. , ובשניהם הפסידה בזמן פציעות. הפסידה את ההשתתפות במונדיאל-94'. תשאלו את ראובן עטר.

או מכבי חיפה שהייתה צריכה לנצח ב-2010 את בני-יהודה חסרת העניין בסך-הכול  מה שנראה מצוין בתיאוריה, הפך לכישלון  מכיוון שלא עמדה בלחץ.  ואיבדה אליפות לאלי גוטמן והפועל ת"א, גם כאן בזמן פציעות.

אם חיפה תחזור למקורות, נתינה אין-סופית שתארגן יכולות כמו עד הפסקת הליגה,  היא תעשה זאת  ותשכח את יום חמישי. פחות מ-100 אחוזי מאמץ לא יתקבלו.

צילום: אסף פטוקה