בשנת 2014 בוצעו עבודות בכבישים מסוימים בפרדס חנה-כרכור. המועצה המקומית הוציאה דרישות תשלום בגין "היטל סלילה" לבעלי הנכסים שגובלים ברחובות שבהן בוצעו העבודות. בעלי
משפט
התובעת והמנוח נישאו זה לזו בשנת 1964 ומנישואיהם נולדו להם 6 ילדים. בעת כתיבת פסק הדין המנוח הלך לעולמו. הנתבעת היא הבת המשותפת של
עובד שעמד בפני פיטורים (ולבסוף גם פוטר) פרסם פרסומים אודות המנהלת שלו שכללו שימוש במילים בוטות ומעליבות ואף ייחס לה האשמות בקשר לשימוש לרעה
בעלי דירות בבניין משותף ברחוב זרובבל בחיפה, הכולל 9 דירות, נתנו לאחד הדיירים, מר צבי, את הסכמתם להרחיב את דירתו בקומה הראשונה ולבנות ממ"ד.
התובעים תבעו את השכנים שלהם בגין עוגמת נפש, בשל מטרדי רעש, ריח, צחנה ולכלוך בעקבות החזקת מספר גדול של כלבים (8) ולמשך תקופה ארוכה
עובדת בחברת קייטרינג בעכו, טענה שפוטרה באופן מפתיע מעבודתה. היא עבדה בעסק כתשע שנים ולטענתה, המעסיק פיטר אותה במפתיע תוך שהוא מטיח בה קללות
מנהלת אגף משאבי אנוש במוסד ציבורי מסוים הואשמה במספר סעיפים וביניהם שדיווחה דיווחים כוזבים וקיבלה תשלום שלא כדין ובנוסף נמצאה בניגוד עניינים. אותה מנהלת
ד"ר שרון אלרעי פרייס, מבכירי משרד הבריאות, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, הגישה בקשה לפני בית המשפט, במסגרתה טענה כי בשנה האחרונה היא
התובעת היא בחורה שסובלת ממחלות כרוניות ובעקבות מצבה הרפואי ועל רקע קושי משמעותי מאד בעטיית מסיכה, הרופא המטפל שלה אישר לה פטור מעטיית מסיכה.
בנק מסוים סירב לפתוח לאדם מסוים חשבון בנק לצורך ניהולו השוטף של עסק אשר בבעלותו של אותו אדם. אותו אדם טען, כי בקשתו לפתיחת
זוג הורים נתנו לבנם וכלתו לגור באחת מיחידות הדיור שלהם ואחר כך גם ביחידה השנייה. לאחר זמן מה, הבן וכלתו ביקשו לשפץ את היחידה
בין התובעת לבחור אחד הייתה מערכת יחסים שהסתיימה. הנתבע היה חבר של הבחור וידיד של התובעת. הנתבע היה בן 17 כאשר פרסם בחשבון האינסטגרם
התובעת, גרושה ואם לילד, אמצה את הכלב ביסלי, שם בדוי (השם שמור במערכת) באגודת צער בעלי חיים. לאחר תקופה, התובעת חלתה בסרטן ונאלצה להחזיר
בני זוג נישאו בשנת 2008 ובשנת 2015 רכשו יחד זכויות בדירה בנהריה. שווי הדירה היה 1,220,000 ₪. הזכויות נרשמו על שם שני בני הזוג.
גרושה ואמא לשני ילדים קטינים הסתבכה בחובות של כ- 5 מיליון ₪ הקשורות לחובות של נושי מסעדה אשר נוהלה בפועל על ידי אביה המנוח,
חברה מסוימת, אשר הוקמה כבר לפני למעלה מ-25 שנה, מפתחת צ'יפים למיכלי דיו מתכלים ולמדפסות. הצ'יפים נרכשים בחו"ל והחברה צורבת עליהם את התוכנה שפיתחה
שלושה מועמדים ניסו להתקבל למשרת מנהל מחלקת החינוך במועצה מסוימת שלא ננקוב בשמה. התפקיד כלל בין היתר- התווית מדיניות ותוכניות עבודה בתחום החינוך, ניהול
בעלי קרקע רצו לקבל היתר בנייה, אבל ההיתר היה תלוי בכך שהעירייה תפתח את האזור על פי התוכנית, אבל, לא הצליחה לנקוב במועד או
בחור מסוים הגיש כנגד שמרת הזורע תביעה כספית בסך 11,000 ₪ מאחר והיא שלחה לו הודעות פרסומת בדואר אלקטרוני ללא הסכמתו. לטענתו, הנתבעת שלחה
התובעת, נשואה ואם לשניים, הייתה בשנת 2017 בהריונה השני ועבדה כמדריכה אשר מפעילה ילדים עם חיות, עבודה שהיא פיזית בחלקה וכוללת הרמת חפצים, התכופפות,
המנוח עבד בחברה פרטית שעוסקת במתן שירותי תאום, ניהול, פיקוח וביצוע של עבודות בנייה, פיתוח ותשתיות. המנוח היה מהנדס בניין בהשכלתו ובהכשרתו ועסק בניהול
התובע עבד בחברה מסוימת ושימש כאחראי צוות מטאטאי רחובות שנתנו שירותי ניקוי רחוב עבור עיריית כרמיאל. יום אחד התובע הגיע בשעות הבוקר למשרדי החברה,
אדם הורשע בנהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון (לאחר שפקע תוקפו) ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. הוא הודה בעבירות המיוחסות לו. בשנת 2021 הוא קיבל
בעל עסק מסוים פנה לחברת הביטוח לצורך קבלת תגמולים בגין שריפה שפרצה בבית העסק שבבעלותו. חברת הביטוח דחתה את התביעה שכן, לפי חקירת שירותי
התובע עבד בשנת 2007 כמאבטח בבית חולים וביצע מעשים מגונים במישהי ששהתה בבית החולים בשעות הלילה כדי להשגיח על אחיינה המאושפז. הוא הורשע בעבירות
מציל התקבל לעבודה לפני שנים רבות עם תעודות מזויפות ועבד כמציל בחופי הים של העיר. לעירייה נתגלה, לאחר שנים רבות, כי שתיים מהתעודות שהגיש
כבר דובר לא פעם על הסכמי רוטציה, בין אם זה בכנסת ובין אם מדובר על רשויות ציבוריות. לא פעם נבחרי ציבורי מסכמים ביניהם לערוך
שחקן הכדורגל אסף הררי תבע את מעסיקתו לשעבר, מועדון הכדורגל בית"ר נהריה, המפעילה קבוצת כדורגל שמשחקת בליגה ב' של ההתאחדות לכדורגל בישראל. השחקן הועסק
זהו סיפור על בני זוג- האב ישראלי והאם אזרחית אוקראינה, שנישאו בשנת 2013. התובעת הגיעה ארצה באותה שנה ושהתה בישראל תקופה קצרה, במהלכה הרתה
התובעת פנתה לחברת כוח אדם לשם חיפוש עבודה והגיעה לראיון לתפקיד קופאית ראשית בחברת פרשמרקט. התובעת העידה על עצמה בפני חברת כוח האדם כי