24.06.2021

יום חמישי

עו"ד שני אלקובי, מתמחה במשפט פלילי

רצח ללא גופה וללא הודאה – האם הקורבן עדיין בחיים?

ביום 25.10.2016 הגיע עאוני זיאדאת לתחנת המשטרה בנצרת, מלווה בחמותו וביקש להגיש תלונה על כך שיום קודם לכן אשתו אחלאם, המצוייה בהריון מתקדם, נחטפה בידי זרים.

לדבריו, הוא ואשתו היו בדרך לביתם כאשר רכב סימן להם לעצור בצד הדרך, הוא סבר כי מדובר בשוטרים ועצר. אולם, על פי גרסתו, מתוך הרכב יצאו שני רעולי פנים, חמושים בנשק, חטפו את אחלאם ונמלטו. מאז אותו יום אחלאם לא הראתה כל סימן חיים.

ביום  08.06.2020 כמעט 4 שנים מיום הגשת התלונה, בית המשפט המחוזי בנצרת בהרכב של 3 שופטים, הרשיע את עאוני ברצח, שיבוש מהלכי משפט ומסירת ידיעה כוזבת. בית המשפט קבע כי ביום בו טען שאחלאם נחטפה על ידי זרים, היא למעשה נרצחה על ידו באמצעות חניקה.

ביום 13.10.2020 נגזר עליו מאסר עולם בגין עבירת הרצח ועוד 24 חודשי מאסר בגין העבירות הנוספות שהורשע בהן.

אחלאם לא נמצאה עד עצם היום זה.

במדינת ישראל על מנת להרשיע בביצוע עבירה פלילית, יש להוכיח את כל רכיבי העבירה מעבר לספק סביר, כמו כן, נדרשת הוכחה כי הנאשם הוא זה שביצע את העבירה. אם כן, כיצד ניתן להרשיע אדם ברצח ולהטיל עליו מאסר עולם, כאשר אין גופה? הרי באופן תיאורטי, יתכן כי הקורבן כלל לא נרצח, הוא נמצא אי שם בעולם ברא ושלם והמסקנה לפיה הוא איננו בחיים הייתה מוקדמת מידי.

בנוסף, גם אם נצא מנקודת הנחה כי הקורבן אכן נרצח, כיצד ניתן לקבוע את סיבת המוות מבלי לבדוק את הגופה? כיצד ניתן לקבוע כי דווקא הנאשם הוא זה שרצח אותו? כיצד ניתן לדעת מעבר לכל ספק סביר כי הקורבן נרצח על ידי הנאשם, באופן המתואר בכתב האישום, כאשר אין בכלל גופה?

את התשובות לשאלות האלה ניסה למצוא בית המשפט העליון בפרשה משנת 1977, במסגרתה הורשעו אבישי נגר ואלברט אלחרר ברצח של יוסף ארביב אשר נעלם ביוני של אותה שנה ולא נמצא עד היום.

באותה פרשה, נקבע כי למרות שלא נמצאה גופה ובאופן תיאורטי יתכן כי ארביב עדיין בחיים, הראיות הנסיבתיות שהובאו נגד הנאשמים, בין היתר – מניע, דברים מפלילים שנאמרו על ידיהם לאנשים אחרים, רכישת כלי נשק על ידי הנאשמים סמוך למועד היעלמותו של אביב והיעדר הסבר הגיוני אחר למה שעלה בגורלו. כל אלה, הובילו את בית המשפט העליון לקבוע כי המסקנה ההגיונית היחידה היא שהנאשמים רצחו את ארביב באמצעות הנשק שרכשו זמן קצר לפני היעלמותו.

במקרה של עאוני זיאדאת שהזכרתי בפתיח, נקבע כי הנאשם היה האחרון ששהה עם הקורבן בטרם היעלמותה, בצימר בנצרת. מכיוון שסיבת המוות שנקבעה במקרה זה היא חניקה, הרי שגם אם הקורבן נרצחה בתוך הצימר, מוות באמצעות חניקה לא מותיר אחריו ראיות שיכולות לשפוך אור על מה שקרה. כך למשל – אם היה נמצא דם רב של הקורבן בזירת הרצח, היה ניתן לקבוע ברמה מסויימת של וודאות כי כמות רבה של דם הקורבן מעידה על מותו. אולם, כאשר הקורבן נרצח בחניקה –  לא תימצא ראייה ישירה לקביעת המוות.

גם במקרה הזה, לאור הראיות הנסיבתיות שהוצגו במשפט, נקבע כי המסקנה ההגיונית היחידה היא כי עאוני רצח את אשתו וקבר את הגופה במקום לא ידוע.

חשוב לציין כי הרשעה ברצח ללא גופה היא מקרה נדיר וחריג, זאת גם בשל ההשלכה של הרשעה כזו על חייו של הנאשם, לאור העובדה כי הרשעה ברצח מחייבת ענישה של מאסר עולם כעונש חובה. ללא גופה, לעולם לא נדע בוודאות מה עלה בגורל הקורבן. 

ואסיים עם שאלה תיאורטית שבהחלט עשוייה להיות מצאיותית: מה אם הקורבן יופיע פתאום ביום מן הימים ויחזור מן המתים? 

מערכת כרמליסט

מערכת כרמליסט

"כרמליסט" הינו אתר חדשות מקצועי וחדשני אשר מעדכן באופן שוטף על כל הנעשה בעיר חיפה. "כרמליסט" שם לעצמו מטרה להביא את החדשות המעניינות והחשובות ביותר הקשורות בעיר חיפה תוך מתן חווית משתמש נוחה לכלל תושבי האזור.

שתפו עכשיו

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

יכול גם לעניין אותך

מעקב
הודע על
guest
0 Comments
פידבקים מוטבעים
ראה את כל התגובות