20.05.2022

יום שישי

מקור: Ben Schumin https://bit.ly/3L9Sb6u

פרשת תרומה

כניסת שבת: 16:45
יציאת שבת: 17:53

פרשת תרומה נקראת בדרך כלל בחודש אדר, והקשר ביניהם הוא מהותי ואקטואלי. ננסה להבין את הקשר, ונקבל בעזרתו תובנות משמעותיות על דבר שמרבית האנושות נכספת אליו – כסף.

הפרשה פותחת בציווי הבורא למשה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי, וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם…" (שמות כ"ה, ב'). המילה "תרומה" מוזכרת כאן שלוש פעמים, ורש"י (על פסוק זה) מסביר מדוע – "אמרו רבותינו, ג' תרומות אמורות כאן, אחת תרומת בקע לגולגולת שנעשו מהם האדנים… ואחת תרומת המזבח בקע לגולגולת לקופות לקנות מהן קרבנות ציבור, ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד".

בתחילת פרשת כי תשא מובאת מצוות מחצית השקל, הניתנת ככופר נפש בעת מפקד וספירת עם ישראל: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה להשם" (שמות, ל', י"ג). חכמים הרחיבו את המצווה הזו, ועל כל יהודי הייתה מצווה לשלם להקדש פעם בשנה שלושה חצאי שקלים.

הזמן בו נתנו בני ישראל את תרומתם היה בחודש אדר, וכפי שכותבת המשנה: "באחד באדר משמיעין על השקלים" (שקלים א', א'). כספי מחצית השקל היו נגבים מדי שנה בחודש אדר, לקראת השנה החדשה שמתחילה בניסן, והם שימשו לרכישת קרבן התמיד וקורבנות ציבור נוספים שהוקרבו על גבי המזבח באותה שנה.

למצוות תרומת השקלים המתקיימת בחודש אדר יש משמעות נוספת: "אמר ריש לקיש, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן (וזהו שכתוב) באחד באדר משמיעין על השקלים…" (תלמוד, מגילה יג ע"ב). נבאר: המן רצה להשמיד, להרוג ולאבד את עם ישראל, והוא החליט "לתרום" ולתת כסף רב תמורת תכניתו הזדונית: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ג', ט'). על זה אומר ריש לקיש, שהקדוש ברוך הוא ציווה שאנחנו נקדים את השקלים שלנו לשקליו.

כדי להבין את הדברים לעומק, ננסה להבין את המושגים "כסף", "תרומה" ו"שקלים".

המערכת הכלכלית בעולם המערבי בנויה באופן כזה, שאדם לא מוכר חפץ או כל דבר אחר אלא אם כן הוא יקבל תמורתו דבר שערכו גבוה יותר ממה ששווה החפץ. בעולם מקובל למכור חפץ ולקבל תמורתו כסף, משום שהכסף חשוב בעיניהם יותר מהחפץ שמוכרים.

שוויו וערכו של כל דבר, נמדד בכמה כסף נותנים תמורתו. זאת אומרת, הכסף הוא מד ערך של כל חפץ וחפץ. דבר שערכו רב, משלמים עבורו הרבה. דבר שערכו מועט, משלמים עבורו מעט. הכסף עניינו הוא מד ערך.

"כסף" נקרא כך, מלשון כיסופים, משום שככל שהדבר מבוקש ונכסף, כך ערכו עולה. עצם השם "כסף" מבטא את תוכנו ועניינו של אותו דבר.

העולם כולו בנוי סביב נקודת מוקד של ערך שהוא מוסכם על כולם. אילו היה מישהו מבטל את ערכו של דבר, הוא היה עוצר את גלגל הכלכלה של העולם.

מטבע כסף בלשון תורה נקראת "שקל", מלשון משקל. השקל מבטא את המשקל, הערך והחשיבות של הדבר. בצד השני – המילה "זול" היא מלשון זלזול, שהרי כשמחיר חפץ מסוים הוא זול, אות הוא שהאנשים "מזלזלים" בערכו.  

נחזור להמן ולאחשוורוש.

אצל אחשוורוש, ערכם של עשרת אלפים כיכר כסף היה שווה יותר מהעם היהודי, והמן ניצל את הידיעה הזו למימוש התכנית האנטישמית שלו.

מתי רצה המן לאבד את כל היהודים? בשעה שהוא קיבל כבוד מלכים – "וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה" (אסתר ג'). "וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הָמָן, אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ. וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ה').

לא יאמן – כל הכבוד העצום שרחשו להמן בכל מאה עשרים ושבע מדינות המלך אחשוורוש, לא היה שווה להמן כאשר הוא ראה את מרדכי היהודי עומד בשער המלך.

המן תפס את הדבר הנכון, "כל זה איננו שווה לי". זאת אומרת, כל זמן שיש אפילו יהודי אחד בלבד, אבל אותו יהודי מייצג ערך אמתי שמנוגד לערכים המזויפים של המן, הוא באמת מאפס את כל המערכת שהמן מייצג. המן גילה דבר ערך שהופך את כל מה שיש לו, ויש לו המון, לאיננו שווה. אולם במקום שהמן יודה בטעותו, יישאב אל תוך הערך האמתי ויחשב מסלול מחדש, הוא מעדיף "לעצום את העיניים" ופשוט להשמיד אותם. להרוג אותם. המן לא מצליח להתעמת מול האמת והוא מעדיף לסלק אותה.

הסיפור של המן הוא הסיפור של כולנו. כל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא בוחר לעשות כאשר הוא מגלה ערך אמתי, שמנוגד לערכים המזויפים שהוא אימץ לעצמו עד היום, האם הוא משנה את דרכו בעקבותיו או שהוא מחליט לסלק אותו מדרכו?

"באחד באדר משמיעין על השקלים". לדאבוננו, כיום אנחנו לא שוקלים לבית המקדש, אולם עדיין יש לנו המצווה לממש את המסר של "הקדים שקליהן לשקליו". כל אחד צריך לשאול את עצמו כל הזמן – מהו הערך שלי? מהו השקל שלי? החיים שלנו קצרים מידי בשביל להתעסק בערכים מזויפים. עלינו להתעסק לא רק בהשגת עוד תקציב מכל הון ביתו, אלא בהשגת מטבע, שכנגדה, מי שיעמיד את כל הון ביתו, אז בוז יבוזו לו.

בתרומת המשכן ובמצוות השקלים עם ישראל מראה, שהון ביתו הוא אפס ביחס לאהבת השם.

בשם האר"י מובא, שסופי התיבות של המילים "כל זה איננו שווה לי", הם שם השם (י-ה-ו-ה). זה מה שטמון באותה מטבע של תרומת בני ישראל, שכל מי שייתן כנגדה את כל הון ביתו, בוז יבוזו לו.

הבה נשאל את עצמנו שוב ושוב – מהו הערך שלנו?

הרב שמעון שטרית

הרב שמעון שטרית

רב בית כנסת הבבא סאלי ומרצה שיעורי תורה בוגרים ונוער

שתפו עכשיו

יכול גם לעניין אותך

פרשת השבוע

פרשת בחוקותי

כניסת שבת: 19:00יציאת שבת: 20:16 פרשתנו פותחת בפסוק: ״אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם״ (ויקרא כ"ו, ג'). מיד מעדכן אותנו הקדוש ברוך הוא

מעקב
הודע על
guest
0 Comments
פידבקים מוטבעים
ראה את כל התגובות