21.04.2021

יום רביעי

אילוסטרציה: PIXABAY

מין תמורת מינוי – למה התיק היה חייב להיסגר?

תדמיינו מצב שבו כל הודעת וואטסאפ, שיחת טלפון, תמונה, מיקום שאתם נמצאים בו, מיילים, ואפילו היסטוריית החיפושים שלכם בגוגל – הכול חשוף לעיני כל. כל מי שרק רוצה יכול לדעת עם מי דיברתם ועל מה, איפה הייתם, איזה מידע חיפשתם, מה צילמתם ואפילו – מה מחקתם מהמכשיר הנייד שלכם.

בקיצור, עולם ללא טיפת פרטיות. איך הייתם מרגישים בעולם כזה?

למרבה המזל, החוק במדינת ישראל קובע תנאים מאוד מחמירים בכל מה שקשור בחדירה לחומרי מחשב, או בשפה פשוטה יותר – חיפוש בסמארטפונים ומחשבים. 

על מנת לזכות בתענוג של חיטוט בטלפון של אדם, המשטרה צריכה לבקש מבית המשפט צו ספציפי המתייחס לחומרי מחשב ולפרט בו את סוג המידע שמבקשים למצוא. ברוב המוחלט של המקרים, לא יינתן צו גורף שמאפשר חיטוט בכל החומרים שמצויים על הטלפון, אלא יינתן צו מוגבל, מדוייק שמאפשר חיפוש חומרים רלוונטיים לחשדות הנחקרים בלבד. בתי המשפט לא מאפשרים יציאה ל"מסע דיג" וחיפוש בלתי מוגבל בחומרים.

בשנת 2018 החלה חקירה, שנולדה בחטא ובוצעה על ידי אנשים פרטיים שאינם אנשי משטרה ואין להם שום סמכות חוקית לבצע הליכי חקירה. מי שנטלו על עצמם את תפקיד החוקרים הם 3 אנשים: הדס שטייף – עיתונאית ותיקה בגל"צ, חני נווה – מי שהייתה אז פרודתו של אפי נווה ויולי רוזנברג – מומחה למחשבים. 

שיטת הביצוע: חני נווה מסרה להדס שטייף טלפונים ניידים שהיו שייכים לאפי נווה, אז ראש לשכת עורכי הדין שמצוי בהליכי גירושין ממנה. שטייף מסרה את הטלפונים ליולי רוזנברג והוא, באמצעות הידע שלו במחשבים, הצליח לשחזר את כל החומרים שנמחקו מהטלפונים הניידים של אפי. 

מה שהתגלה בחומרים ששוחזרו, היה שלל עיתונאי רב. התכתבויות ושיחות מוקלטות של אפי נווה עם מי שהייתה אז מועמדת לשיפוט ובמועד חשיפת החומרים כבר הייתה שופטת בית משפט השלום בנתניה – אתי כרייף. האזנה לשיחות המוקלטות, קריאת ההתכתבויות ביניהם, צפייה בתמונות ששלחו זה לזו הובילו למסקנה כי בין השניים התקיים קשר אינטימי. עד כאן, טראש רכילותי וצהוב. 

אז איך כל זה הפך לחקירה פלילית?

שטייף העבירה את החומרים שהצליחה לשחזר מהטלפונים למשטרת ישראל, היחידה הארצית לחקירות הונאה. במשטרה ידעו היטב שהחומרים הגיעו לידיה לאחר שטלפונים אישיים של נווה נגנבו ובוצע בהם חיפוש גורף, ללא צו וללא כל סמכות, תוך פגיעה אנושה בפרטיותו של נווה ושל כל מי שניהל איתו שיחות באמצעות הטלפונים. 

למרות זאת, החליטו במשטרה לקבל את החומרים, תוך הבטחה לשטייף, חני ורוזנברג שלא ייעשה כל שימוש כנגדם במידע שימסרו למשטרה ולמעשה, על אף שהם ביצעו עבירות חמורות הם כלל לא נחקרו באזהרה.

החשד כנגד נווה וכרייף – שוחד מיני תמורת מינוי לכס השיפוט. לאחר שהמשטרה פנתה לבית המשפט וקיבלה צו חיפוש (יש לציין, בדיעבד ולאחר שכבר בוצע חיפוש לא חוקי על ידי אנשים פרטיים) – הפכה החקירה לגלויה והכותרות צעקו את שם הפרשה "מין תמורת מינוי". פתאום כבר לא מדובר במידע צהוב ורכילותי, אלא בפרשה חמורה של מינוי שופטת בשל מתן שוחד מיני, מה שמכתים לחלוטין את כל הליך מינוי שופטים בישראל. השיא העיתונאי היה כאשר התפרסמו בכלי התקשורת תמונות של נווה מובל לאולם המעצרים כאחרון העבריינים.

בחודש דצמבר 2019 יצאה הפרקילטות בהודעה דרמטית ולפיה ישנה תשתית ראייתית להעמיד לדין את נווה וכרייף בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים ואת כרייף גם בעבירה של השמדת ראיה, לאחר שמחקה הודעות מהטלפון הנייד שלה על מנת להעלים ראיות. 

אלא שלפני הגשת כתב אישום בעבירות פשע, החוק קובע כי יש לקיים לחשודים שימוע, הליך מנהלי שבו עליהם לשכנע את הפרקליטות מדוע יש להימנע מהעמדתם לדין. 

הליך השימוע התקיים והשבוע הודיע המשנה לפרליט המדינה, עו"ד שלמה למברגר כי החליט שלא להעמיד את נווה וכרייף לדין. ההחלטה מתייחסת ארוכות להליך הפתיחה בחקירה, שכאמור נולדה בחטא ותוך התעלמות מהוראות החוק ומזכותו של כל אדם לפרטיות. לא היה כל חשד לביצוע העבירות שנחקרו, אילולא העבירה שטייף את החומרים למשטרה.

ההחלטה נכונה וראויה, במדינת ישראל אין מקום להליכי חקירה שמבוצעים תוך פגיעה בזכויות, אנחנו כחברה צריכים לחשוש מאוד ממצב בו "בשם החוק" יבוצעו עבירות על החוק. אין מקום לניהול הליך כנגד מי שפרטיותו נרמסה לחלוטין, שכל חייו הפרטיים שחשב שהוא יכול לשמור לעצמו, נפרסו בכותרות. הליך שכזה אם היה מנוהל, היה רחוק מלהיות הליך הוגן. 

והאבסורד?  מי שלקח את החוק לידיו, גנב טלפונים ושיחזר מידע רגיש, באופן מכוון ולא בתום לב, והכול על מנת לנסות ולהוציא מהם מידע שעשוי להשפיל ולבזות את נווה – זוכה לחסינות מהעמדה לדין.

אז אמנם לא יהיה כתב אישום בפרשה הזו, אבל המידע שהוצא מהטלפונים כבר פורסם בכל מדיה אפשרית והשופטת כרייף התחייבה שלא לחזור לכס השיפוט. ההליך הפלילי הסתיים במינימום נזק, אבל הסקופ העיתונאי הרכילותי יישאר כאן לתמיד. האם כל אחד מאיתנו צריך לחשוש? 

שתפו עכשיו

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

יכול גם לעניין אותך

מעקב
הודע על
guest
0 Comments
פידבקים מוטבעים
ראה את כל התגובות