23.09.2021

יום חמישי

יוחנן וולאך.

הכדורגל הישראלי השתנה לטובה

יוחנן וולאך

יוחנן וולאך

מאגדות הכדורגל הישראלי , אחד הבולטים בהיסטוריה של האדומים ומנהל קבוצה בשתי האליפויות הראשונות של הירוקים , פרשן כדורגל ותיק וכיום מנהל לשכת הספנות הישראלית. סמל חיפאי וכרמליסט גאה.

יוחנן וולך, חבר מערכת "כרמליסט" וכדורגלן העבר של נבחרת ישראל והקבוצות החיפאיות, סוקר מה השתנה ב-60 השנים האחרונות. ויש הרבה: חלק מכדורגל הליגה הבכירה יצא מערים לחלק מהפריפריות, תנאי המשחק השתדרגו והתופעה הבולטת ביותר: פריצת המגזר הערבי לצמרת ששינתה את כל התמונה. כמו כן,  מכבי חיפה מנצחת את מכבי ת"א ב-30 השנים האחרונות וההערכה לזוהיר בהלול שהוא, לדעת וולך, אחד מגדולי השדרים בהיסטוריה

השינוי הגיאוגראפי והדמוגרפי בכדורגל הישראלי 1965 – 2021

זו איננה עבודת מחקר אקדמית. אלו מחשבות סקרניות שמלוות אותי מהיום ששיחקתי את משחקי הראשון בליגת העל בינואר 1966 ועד  עולם הכדורגל הישראלי דהיום . אני כמובן עדיין עוקב בלהט רב אחריו ובעיקר שאנחנו נמצאים שוב לקראת תחילת עונת 2021/22.

אם זיכרוני אינו מטעה אותי השתתפו במשך  56 השנים הללו 34  קבוצות שונות בליגה הראשונה(פעם קראו לה "לאומית" היום "על"). יתקנו אותי מומחים גדולים ממני אם שגיתי ופגעתי בכבודה של קבוצה שהחסרתי.

נקודה אחת ראויה לציון חריג . מכול 34 הקבוצות רק קבוצה אחת מעולם לא ירדה לליגה השנייה וזו מכבי תל אביב ועל כך מגיע לה לדעתי ציון לשבח למרות היריבות המרה עם מכבי חיפה. אני חייב גם לציין שמזה 30 שנה (מאז 1981/2עונת ) מכבי חיפה זכתה ביותר אליפויות מאשר מכבי תל אביב וגם שיחקה כול אותן שנים בליגת העל.

גיאוגרפית הכדורגל באמצע שנות ה 60 של המאה שעברה התרכז רובו ככולו בין נתניה לתל אביב. בליגה הלאומית שיחקו כבר באותן עונות  16 קבוצות. בשכונות השונות של תל אביב ורמת גן שיחקו הפועל, מכבי, שמשון , בני יהודה , בית"ר , הכוח והפועל רמת גן  ומכבי יפו(8 קבוצות מתוך 16)  לצידן שיחקו מכבי מנתניה מכבי פתח תקווה, הפועל פתח תקווה, שתי הקבוצות החיפאיות , מכבי שעריים והפועל ב"ש. למעשה  10 מתוך 16 הקבוצות מוקמו   בגוש דן. שתי הקבוצות החיפאיות "טיילו" כול שבת שנייה למרכז הארץ, לשפלת יהודה(מכבי שעריים ), לירושלים  ולבאר שבע (נסיעות שבין 70 ל 200 קילומטר) למשחקי חוץ מרוחקים.

למעט המגרשים בבלומפילד, קריית חיים,  קריית אליעזר  ובאר שבע המגרשים היו מגרשי עפר  עם יציעי עץ מטים ליפול ובתכולה של מקסימום 4000 צופים שחלק לא מבוטל מהם היה "תלוי" על הגדרות ליד קו החוץ. עיקר עיסוקם  כאשר היה  בד"כ יריקות וגידופים קולניים של  שחקני הקבוצה האורחת. הגרועים שבהם היו "המכתש" של הפועל רמת גן והמגרש של בני יהודה בשכונת התקווה.

לעומת זאת מה מה יש לנו כיום בליגת העל אשר כוללת 14 קבוצות בלבד. הייצוג של תל אביב הצטמצם מאוד מאוד משבע קבוצות לשתיים בלבד. חלק מ"קבוצות השכונות"  התל אביביות נעלמו  לצערי הרב כמעט לחלוטין מנוף הכדורגל הישראלי. לעומת זאת קבוצות הפריפריה ושחקני המגזר הערבי תקעו יתד חזקה הן בקבוצות והן בנבחרת ישראל. פיזור הקבוצות הוא על פני מאות קילומטר מרובעים. מרחק הנסיעה מקרית שמונה לבאר שבע הוא 275 קילומטר !! (לשם השוואה המרחק ממגרש מכבי יפו לבלומפילד היה פחות מקילומטר).הפיצוי הוא שהמגרשים כיום רובם איצטדיוני ענק שמכילים גם 30000 צופים. אין יותר גדרות הפרדה בין השחקנים לקהל אבל גם אין יותר מגע פיזי ביניהם.  גם הקבוצות  שנשארו לשחק ב "מגרשים שכונתיים" בכולם הדשא מטופח מאוד. השינוי החל באמצע שנות ה 80 כאשר הגנן הראשי בעיריית חיפה גילה את 

הסוד החקלאי החשוב שקיים דשא לקיץ ודשא שונה בטיבו לחורף ולאביב. ולכדורגל הישראלי נכנס המושג "פגרת שזרוע" בחודש נובמבר בכול שנה קלנדרית.

השינויים הדמוגרפיים הבולטים הם שאין כיום אף קבוצה בליגת העל מהישובים המוגדרים כלכלית באשכול מספר 1 של מדינת ישראל(רעננה, רמת השרון, הוד השרון , הרצליה וכפר סבא.). לעומת זאת שלושת הערים הגדולות במדינת ישראל שוות ביניהן בייצוג כפול בליגת העל.

כמו כן מזה שנים משחקות קבוצה מהמגזר הערבי בליגת העל(לפני סכנין שיחקו תקופות קצרות מאוד גם, טייבה ומכבי אחי נצרת). לידיעתכם בשנת 1965 רק קבוצה אחת מהמגזר השתתפה במשחקי הליגות וזו הפועל נצרת אשר שיחקה בליגה ב' צפון א'. הממשל הצבאי שהיה קיים במגזר הערבי מאז שנת 1949 מנע מאנשי המגזר לטייל בארץ ללא רישיונות . לכן לא הייתה כול נוכחות של קבוצות ערביות בכדורגל הישראלי. רק הסדרי הממשל הצבאי שבוטלו בשנת 1963 אפשרו השתתפות קבוצות מהמגזר בתחילה בליגות הנמוכות . ובאמת בשנה לאחר מכן החלו לצוץ בהדרגה קבוצות מהמגזר בליגות ג' או ד' דאז. אם זיכרוני אינו מטעה אותי אז בהפועל חיפה שיחק באותן שנים שחקן אמצע השדה בשם בולוס בולוס שהיה השחקן הראשון מהמגזר ששיחק בליגה הלאומית עוד בסוף שנות ה 50 אבל הוא היה היוצא מהכלל שהעיד על הכלל.

לעניות דעתי פורצי הדרך של המגזר בליגה הלאומית וגם בנבחרת הלאומית היו לפי הסדר ה"ה  עלי עותמן בהפועל ירושלים(1970), רפעת טורק (1972) ונביל מנסור הפועל עכו(1975). רפעת טורק היה כוכב בלתי מעורער בכדורגל של שנות ה 70. עברו 10 שנים נוספות והבא אחריו היה הכוכב הבלתי מעורער של מכבי שפרעם, מכבי חיפה ונבחרת ישראל מר זאהי ארמלי.(את מעורבותי האישית בקריירה שלו אשאיר לכתבה נוסטלגית אחרת). הדבר קרה בעונת 1983/4. כיום נמצאים באופן קבוע בין 5 ל 7 שחקנים מהמגזר בנבחרת ישראל. זו תעודת כבוד הן למגזר והן לכדורגל הישראלי שצעדו מרחק ענק משך אותן שנים שסקרתי.

אי אפשר לסיים את הכתבה מבלי להזכיר את ידידי מר זוהיר בהלול שבצעירותו היה שחקן כדורגל בבחרותו מגדולי שדרי הספורט במדינת ישראל. לדעתי הבלתי מעורערת זוהיר באישיותו ולבלשונו המיוחדת תרם רבות לקידום הכדורגל במגזר.

אני מקווה שהשתכנעתם שתוך 55 שנים הכדורגל הישראלי השתנה  מאוד (לטובה) בכול היבט אפשרי(חברתי, גיאוגרפי, תשתיתי ואנושי)ונקווה לעוד עונה מוצלחת לקבוצות החיפאיות.


שתפו עכשיו

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

יכול גם לעניין אותך

מעקב
הודע על
guest
1 תגובה
Oldest
Newest הכי מדורג
פידבקים מוטבעים
ראה את כל התגובות
Israel

אתה לא מזכיר בתקופה שעלי עותמן שיחק במכבי חיפה שחקן מהמגזר הערבי חאסן בוסטוני