האימפריה הפרתית שלטה בימים קדומים באיזור שבו נמצאת אירן של היום והתקיימה במשך כ-600 שנים. מהמאה השלישית לפני הספירה ועד המאה השלישית אחרי הספירה.
שטחה של האימפריה הפרתית התפשט בהדרגה מאירן, וכיסה את שטח עירק של היום, אפגניסטן, פקיסטן, סוריה, חלק מטורקיה, והרפובליקות הדרומיות שפעם השתייכו לברית המועצות.
הפרתים היו שבטי נוודים שהגיעו לאיזור ממרכז אסיה.
בזכות אירגון חברתי ושבטי מסודר-החלו השבטים השונים להתאחד ולהשתלט על שטחים סמוכים-ולהתחזק.
בהתפשטותם מערבה- לכיוון מה שהיום סוריה- נבלמו הפרתים על ידי הממלכה היוונית-סלאווקית-תחת שילטונו של אנטיוכוס (זה הזכור מסיפורי חג החנוכה)-ואותו שטח עבר מיד ליד כמה פעמים.
הפרתים השתלטו על אגן נהר הפרת והחידקל-על ממלכות בבל, אשור ומדי.
בעקבות תבוסת הסלאווקים לרומאים- שבו הפרתים והשתלטו על שטחי סוריה, חלק מארץ ישראל, וגם על איזורים בארמניה, וממזרח לאגן הפרת והחידקל-עד גבול סין והודו.
חלק גדול מהממלכות שנכבשו על ידי הפרתים- היו בעלות אופי יווני הלניסטי-כולל סידרי שילטון וחברה, דת, ואורח חיים- וכך אימצו הפרתים את אופי המדינה ההלניסטית שלמעשה הפך לדרך החיים השלטת באימפריה.
עם עליית רומא, ושקיעת האימפריה היוונית- החלו החיכוכים והעימותים בין הצבאות הרומאים והפרתים ממערב, בעוד שבמזרח-העימותים עם ממלכות סין שקעו בהדרגה ונפתחו קשרי מסחר.
שלוש מאות שנים נמשכו עימותים וקרבות בין צבאות רומא והפרתים- הפרתים אשר שלטו בממלכת יהודה- והמליכו שם מלכים מטעמם –(מתיתיהו אנטיגונוס ה-2) והגלו אחרים (הורקנוס-ה-2) איבדו את חבל הארץ לרומאים.
בסופו של דבר התייצב קו הגבול בין שתי האימפריות על נהר החידקל.
ערי הבירה הראשיות של הפרתים ממוקמות היו באותם אתרים שבהם היום בגדד, טהרן ודמשק.
בעוד שבמערב נסוגו הפרתים בפני הרומאים- הרי שבדרום מזרח האימפריה- פלשו הפרתים לממלכת הודו.
בעקבות עימותים שפרצו-על השליטה בארמניה, במאה השניה לספירה- הוכיחו הרומאים את עליונותם על הצבא הפרתי, ועליונות שיטת השילטון הרומאי. הממלכה הפרתית הלכה ונחלשה, פרובינציות שונות בה התפוררו ונפרדו מגוף האימפריה המרכזי- ובסופו של דבר שקעה האימפריה המתפוררת בכאוס- שאיפשר לפרסים- תחת שילטון הסאסאנים להשתלט על שטחי האימפריה- והם אלו שעמדו עכשיו אל מול הרומאים.
לקחי האימפריה הפרתית-בראי ההיסטוריה הצבאית
במאות השנים בהם התעמתו הצבאות הפרתיים והרומאים- בלטה יכולתו הגבוהה של צבא הפרתים שהתבסס בעיקרו על גייסות פרשים- פרשים כבדים-על סוסים משוריינים ומצויידים בחניתות ארוכות, אלות כבדות וחרבות (ראו התמונות המצורפות), ופרשים קלים-המצויידים בקשתות.
חיל הרגלים הפרתי היה מועט ודל.
לעומתם- צבאות הרומאים היו מצויידים בחילות רגליים מאומנים ומאורגנים במבני קרב גמישים- וכן היה קיים נוהל שיתוף פעולה בין חיל הרגלים לפרשים-שהוכיח היטב את יעילותו מול חיל הפרשים הפרתי.
לקחים אלו חזרו שוב ושוב במהלך ההיסטוריה-לדוגמא:
ב-1940- הוכה השיריון הצרפתי-שהסתער ביחידות טנקים ללא גיבוי חיל רגלים- על ידי הגרמנים ששילבו טנקים עם יחידות גרנדירים (רמני שיריון-החרמ"ש), שהפעילו נשק נ"ט מול הטנקים הצרפתים. כמובן ששם גם התקיים שיתוף פעולה הדוק בין הצבא הגרמני לחיל האוויר-הלופטוואפה.
ושוב- ב-1973, הוכו יחידות השיריון של הצבא הישראלי בסיני- שהסתערו בטנקים ללא ליווי חיל רגלים-על ידי חיילי רגלים מצרים המצויידים בנשק אנטי טנקי קל.
